ארגון הנכים בישראל המיוחד
צור קשרדלג על צור קשר
צור קשר
סגירה

צור קשר

checked

נייר עמדת הארגון וועדות רפואיות

17/12/2008

הועדות הרפואיות נמצאות בתחום אחריות של משרד הרווחה (המוסד לביטוח לאומי) ומשרד הבריאות
במוסד לביטוח לאומי - פועלות מספר וועדות רפואיות, ובכללן וועדות לעניין ביטוח סיעוד, קצבת ילד נכה, לעניין שירותים מיוחדים, אבחון לנושא שיקום מקצועי, פטור ממס הכנסה, ביטוח נפגעי עבודה ביטוח נכות וועדות הערר בעניינם. נייר עמדה זה מתמקד בשלוש הוועדות האחרונות כדי לתת תמונה קשה על הנעשה במסגרות הקביעה הרפואית (הוועדות).

חשוב לציין כי קיימות וועדות רפואיות נוספות מחוץ לביטוח הלאומי:
ניידות, ונפגעי הגזזת הפועלות במסגרת משרד הבריאות- לגבי ועדת הניידות קיימת בעיות קשות בעיקר סביב התערבות המל"ל בועדות הערר.
קיימות וועדות נוספות, המיועדות לנכי צה"ל - במשרד הביטחון ולנפגעי פעולות איבה -במל"ל – הוועדות הללו אינם בתחום מסמך זה.
בנוסף קיימים מנגנונים אחרים של קביעות רפואיות המקנות זכאויות מסוגים שונים המצויות בידי היחידות להמשך טיפול בקופות החולים.


 

מצב משפטי

נכות כללית
תחום ביטוח נכות כללית מוסדר בפרק ט' בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק). גמלת נכות כללית מותנית בשני תנאי סף מצטברים: קביעת דרגת נכות רפואית וקביעת דרגת אי כושר להשתכר- המוסדרים בסימן ד' לפרק ט'. קביעת דרגת נכות רפואית: סעיף 208(א) לחוק קובע:
תנאי לקביעת אי-כושר להשתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית, לפי מבחנים, תנאים וכללים שקבע השר (בסעיף זה - המבחנים), בשיעור של 60% לפחות, ואולם אם נקבעה למבוטח לפי המבחנים נכות רפואית בשל ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות, יהיה התנאי לקביעת אי כושר להשתכר - קביעת נכות רפואית, לפי המבחנים, בשיעור של 40% לפחות כלומר: אם לאדם עם מוגבלות יש 25% נכות רפואית שנקבעו בשל לקות אחת, אזי הוא נדרש "לאסוף" עוד 15% על מנת לעמוד בתנאי הראשון של הנכות הרפואית ולעבור למבחן הבא. באם אין למבוטח לקות אחת בשיעור של 25% אזי הוא ייאלץ "לאסוף" אחוזי נכות מלקויות שונות ולהגיע עד 60% נכות רפואית על מנת לעבור את מבחן דרגת הנכות הרפואית.[1] המשך סעיף 208 עוסק באופן בו ייקבעו אחוזי הנכות הרפואית:

  • רופא שהוא עובד המוסד או רופא אחר, שהמוסד הסמיכם לכך (להלן - רופא מוסמך), יקבע את אחוזי הנכות כאמור בסעיף קטן
  • קבע רופא מוסמך שאחוזי הנכות פחותים מ-60%, ולעניין מי שנקבעה לו נכות בשל ליקוי יחיד בשיעור של 25% לפחות - שאחוזי הנכות פחותים מ-40%, חייב הוא לנמק קביעתו.
  • השר רשאי להפחית, בתקנות, את אחוזי הנכות מהאמור בסעיף זה, לכלל הנכים או לסוגים מהם.

בסעיף זה, "ליקוי יחיד" - כל ליקוי או פגימה שברשימת הליקויים כמשמעותה בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984, שבצדם נקוב אחוז נכות.
לענייננו חשוב להבחין כי החוק קובע במפורש כי את אחוזי הנכות הרפואית יקבע רופא של המל"ל, בין אם הוא עובד המל"ל בפועל או שהמל"ל הסמיכו. כלומר, בערכאה הראשונה של קביעת אחוזי הנכות החוק קובע כי ההחלטה בעניינו של המבוטח נתונה בידי המל"ל.
אי כושר השתכרות: התנאי השני הינו דרגת אי כושר השתכרות. בעיקרון, המבחן לזכאות גמלת נכות כללית הוא קביעה של דרגת אי כושר להשתכרות בשיעור של לפחות 50% , כאשר דרגת אי כושר של 75% מקנה זכות לקבלת מלוא גמלת נכות (שהיא בשיעור של כ- 25% מהשכר הממוצע) (ראה סעיף 195 לחוק, בהגדרה "נכה" ולעניין גובה הגמלה ראה סימן ג': גמלאות). אופן קביעת דרגת אי הכושר להשתכרות הוסדר בחוק בסעיף 209:

  • פקיד תביעות כאמור בסעיף 298 יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי-כושרו להשתכר.
  • בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לענין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אםלא השתלב בעבודה כאמור.
  • על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאי פקיד תביעות לקבוע לתובע דרגת אי-כושר להשתכר, שאינה פחותה מ-75%, אף ללא קבלת חוות דעת של פקיד שיקום.
    יודגש, בעניין זה הסמכות הראשונית לקביעת הזכאות נתונה לפקיד התביעות של המל"ל, על אף שהוא נדרש לחוות דעת של רופא מטעם המל"ל.

הסדרים ראשוניים אלה לקביעת זכאות לגמלה, אף הולמים את הקבוע בסעיף 298 לחוק העוסק בהחלטת המל"ל בתביעות המוגשות אליו. בסעיף קטן (א) נקבע כי "כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד תתברר בידי עובד המוסד שהסמיכה לכך המנהלה (להלן – פקיד תביעות), והוא יחליט אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן.".
הסעיפים בחוק מלווים בהסדרים משלימים ובפירוט ההוראות בנוגע לקביעת אחוזי הנכות הרפואית בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד- 1984 (להלן: תקנות ביטוח נכות). בתקנות אלה נקבעו הוראות בנושאים שונים כדוגמת קביעת רופא על סמך מסמכים בלבד, נוכחות זרים בשעת הבדיקה וכיו"ב. בתקנות אלה אין קביעה כלשהי בנוגע לתפקיד מזכיר הוועדה או בנוגע לשאלה כיצד נבחרים הרופאים לגבי כל מקרה ומקרה.
ועדות עררים: סעיף 211 לחוק קובע כי מבוטח רשאי להגיש ערר על החלטת הרופא לגבי אחוזי הנכות הרפואית בפני ועדה רפואית לעררים. באותו סעיף נקבע כי ניתן לערור על החלטת פקיד התביעות בפני ועדה לעררים. סעיף 212 קובע כי הכללים בנוגע לסמכויות ועדות העררים, אופן מינוין וסדרי עבודתן ייקבעו בתקנות:
ערר על החלטת רופא מוסמך או פקיד תביעות 211

  • הרואה עצמו נפגע מהחלטת רופא מוסמך, בכך שקבע לו אחוזי נכות רפואית שאינם מזכים בגמלה לפי פרק זה, רשאי לערור עליה לפני ועדה רפואית לעררים.
  • הרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד תביעות בעניין אי-כושרו להשתכר, למעט קביעתו בעניין השתכרותו בפועל, רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים.
  • הרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד תביעות בעניין זכאותו לשירותים מיוחדים רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים לשירותים מיוחדים.

מינוי הועדות, סמכויותיהן וסדרי עבודתן

  • השר יקבע את אופן מינוין, הרכבן וסדרי עבודתן של ועדה רפואית לעררים, ועדה לעררים וועדה לעררים לשירותים מיוחדים; כן יקבע, באישור ועדת העבודה והרווחה, את סמכויותיהן של הועדות האמורות ואת העקרונות והכללים שינחו אותן
  • השר רשאי לקבוע את המועדים והדרכים להגשת עררים לפי סעיף 211.

ועדה רפואית לעררים: בפרק ג' בתקנות ביטוח נכות שהובאו לעיל נקבע, בין היתר, כדלהלן: ועדה רפואית לעררים (בנוגע לאחוזי הנכות הרפואית) יורכבו משניים או שלושה רופאים אותם יבחר רופא מוסמך (רופא של המל"ל או רופא שהוסמך על ידי המל"ל – כלומר רופא שהינו חלק מהמל"ל) מבין רשימת רופאים שקבע שר הרווחה ופורסמה ברשומות [תקנה 19(א)]; העורר רשאי להיות מיוצג בועדה הרפואית לעררים על ידי רופא שטיפל בו או רופא מומחה [תקנה 22]. בנוסף, נקבעו תקנות אחרות לנושא ועדות העררים: תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדות רפואיות לעררים וועדה לעררים), התשמ"ד – 1984, העוסקות בסמכות וועדת העררים לשנות את החלטת הוועדה הראשונה, בחובת הסודיות, בסמכות לדרוש בדיקות נוספות מהמבוטח ובקבלת חוות דעת חיצוניות לצורך קבלת החלטותיהן. לא נקבע בתקנות אלה מהו תפקיד מזכיר הוועדה והיכן היא תתכנס.נושאים אלה ואחרים, שלא הוסדרו בתקנות ולא בחוק, מוסדרים בפועל על ידי נוהלי המל"ל, בין אם בכתב ובין אם בנוהג, ומוכתבים בין היתר על ידי פסיקות בתי הדין לעבודה.
לסיכום, הוועדה הרפואית לעררים יכולה להיות לפי חוק, גוף עצמאי ונפרד מהמל"ל, למרות העובדה שעצם המינוי של הרופאים נעשה על ידי רופא המל"ל או רופא שהוסמך על ידו, להבדיל מה"רופא המוסמך" שהינו שלוח ישיר של המל"ל על פי החוק . בפועל, שתי הערכאות הרפואיות, רואות עצמן כתלויות במל"ל , בנהליו ובהחלטותיו.
לעובדה זו, יש השלכות על קביעת אחוזי הנכות ועל גורל העררים המוגשים, שכן קיים ניגוד אינטרסים מובנה מעצם העובדה שהגוף האחראי על התשלומים, הוא הגוף שמאשר את הזכאות לגמלה.
 
ועדה לעררים (בנוגע לקביעת דרגת אי כושר להשתכר):
בפרק ד' בתקנות ביטוח נכות, סימן ב', נקבעו הוראות בנוגע לועדה לעררים שתפקידה לדון בערר הנוגע לקביעת דרגת אי כושר להשתכר כפי שהוכרעה על ידי פקיד התביעות של המל"ל, בהתאם לסעיף 209 ו-298 לחוק. לפי תקנה 26 מנהל ענף ביטוח נכות במל"ל או מי שהוא הסמיך, יקבע את הרכב הועדה לעררים. הועדה תורכב מתוך רשימה של מומחים במקצועות התעסוקה, השיקום והרפואה, רשימה שתקבע על ידי שר הרווחה ותפורסם ברשומות. בנוסף, נקבעו תקנות אחרות לנושא ועדות העררים: תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (סמכויות ועדות רפואיות לעררים וועדה לעררים), התשמ"ד – 1984, העוסקות בסמכות וועדות העררים לשנות את החלטת הרשות הראשונה, בחובת הסודיות, בסמכות לדרוש בדיקות נוספות מהמבוטח ובקבלת חוות דעת חיצוניות לצורך קבלת החלטותיהן. גם במקרה זה, כמו בעניין הועדה הרפואית לעררים, אין קביעה בתקנות בנוגע למזכיר הועדה, למקום התכנסותה וכו'. גם ועדה זו אמורה להיות ועדה עצמאית, שתפקידה לבחון ולבקר את פקיד המל"ל, וגם היא, בפועל, תלויה תלות רחבה במל"ל כגורם המנהלי , המזמן והמממן.
 
ערעור לבית הדין לעבודה: סעיף 213 לחוק קובע כי על החלטות ועדות העררים ניתן לערער, בזכות, לבית הדין האזורי לעבודה, רק בנוגע לשאלות משפטיות. על החלטת בית הדין האזורי ניתן לבקש רשות לערער מבית הדין הארצי. כפועל יוצא,ששאלות שעניינן עובדתי ו/או רפואי אין עליהן זכות ערעור כלשהי ולמעשה קביעת ועדות הערר היא הקביעה הסופית בהן.[2]
 
ביטוח נפגעי עבודה  
פרק ה' לחוק עוסק בביטוח נפגעי עבודה. סימן ו' בפרק עוסק בקביעת דרגת נכות, ובתוך כך בתפקידי הועדה הרפואית וועדת הערר לנושא זה. סעיף 118 קובע:
א) רופא או ועדה רפואית יקבעו לפי כללים שנקבעו בתקנות -
-אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה;
-את דרגת הנכות לעניין סימן זה, לפי מבחנים ובהתאם לעקרונות שהשר קבע לאחר התייעצות עם שר הבריאות.

  • קביעה כאמור בסעיף קטן (א) תיעשה אם המבוטח הגיש תביעה לפי סעיף 104(א) וכן אם המוסד או הנכה הגישו תביעה לקביעה מחדש של דרגת הנכות.
  • אופן מינוים של רופאים ואופן הרכבת ועדות רפואיות וסדרי עבודתן ייקבעו בתקנות.
  • בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה שבעדה תשולם הגמלה, שהנכה זכאי לה בעקבות קביעת דרגת נכות מחדש, אף בשונה מהוראות סעיף 296.

כלומר, הועדה הרפואית מוסמכת לקבוע מהו הקשר הסיבתי, אם בכלל, בין ה"פגיעה בעבודה" לבין נכותו של הנפגע וכן מהי דרגת נכותו של הנפגע. זאת, בנבדל מהסמכות לקבוע כי המאורע שהוביל לנכות הינו "פגיעה בעבודה" – סמכות זו נתונה לפקיד התביעות או במקרה של ערעור-לבית הדין לעבודה בהליך של "תובענה". כלומר ההכרעה כי אירוע מסוים הוא פגיעה בעבודה הוא בסמכות בית הדין ולא בסמכות הוועדה (ראה דב"ע לה/01-345 עזיז מועלם – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 353). ועדה זו, בדומה דווקא לוועדה רפואית לעררים של נכות כללית שנדונה מעלה, אינה גורם אינטגראלי ששייך למל"ל או שחב לו חובת נאמנות כי אם גורם שאמור להיות "עצמאי" ונטול פניות. על כן, זכות הערעור על החלטת ועדה רפואית זו נתונה הן למבוטח והן למל"ל (בעוד שבערכאה הראשונה בנושא נכות כללית הרשות לערור נתונה רק למבוטח היות וההחלטה הראשונית שייכת למעשה למל"ל או למי מטעמו). התקנות העוסקות בעבודת ועדה זו , כמו גם בסמכויותיה ותפקידה, הן תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: תקנות נפגעי עבודה). על פי תקנות אלה האחראי לזימון חברי הועדה (בין אם מדובר בפוסק אחד ובין אם מדובר בשני מומחים) הוא "מזכיר הועדה" [תקנה 2(א)]; על המזכיר (שהינו עובד המוסד ושהוסמך לכך על ידי מנהל המל"ל או על ידי מי מטעמו) לבחור את הרופא או הרופאים לועדה לפי התמחותם[ תקנה 2(ב)] מתוך רשימת רופאים שייבחרו לכך על ידי שר הרווחה ורשימה זו מפורסמת ברשומות[תקנה 1, הגדרת "פוסק רפואי"].
ובפועל הוועדה אינה עצמאית, היא מתקיימת במבנה המל"ל, פועלת בשתוף עם מזכיר הוועדה, הרופאים מקבלים את השכר ישירות מהביטוח הלאומי.
 
ןעדה רפואית לעררים: סעיף 122 לחוק עניינו בועדה הרפואית לעררים בענף ביטוח העבודה:

  • הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הועדה הרפואית לעררים.
  • אופן הרכבתה של הועדה הרפואית לעררים, סמכויותיה וסדרי עבודתה יהיו כפי שנקבע.
    ועדה רפואית לעררים תוכל להיעזר ביועץ שאינו רופא; השר יקבע את דרכי מינויו של יועץ כאמור. הועדה הרפואית לעררים מורכבת משלושה רופאים המזומנים על ידי מזכיר הועדה הרפואית לעררים וייבחרו מתוך רשימת רופאים החברים בוועדות הרפואיות לעררים שקבע שר הרווחה ושפורסמה ברשומות

 [תקנה 27 לתקנות נפגעי עבודה]. להלן תקנה 27:
 

(א) נפגע רשאי לערער על החלטת הועדה בדבר דרגת נכותו בפני ועדה רפואית לערעורים
  (להלן - ועדה לערעורים) תוך שלושים יום מהתאריך בו נמסרה לו ההחלטה. המוסד רשאי
  לערער כאמור תוך שלושים יום מהתאריך בו נמסרה החלטה למזכיר.
(ג) ועדה לערעורים תורכב משלושה רופאים אשר יוזמנו לוועדה על ידי המזכיר כאמור בתקנה
  2 (ב) מבין הרופאים אשר שמותיהם כלולים ברשימת
(ד) חברי ועדות רפואיות לערעורים שנקבעה על ידי שר העבודה ופורסמה ברשומות. חברי
  הועדה לערעורים הדנה בערעור יבחרו מביניהם יושב-ראש.
(ה) מנהל ענף נפגעי-עבודה רשאי, מיזמתו הוא או לפי בקשת הועדה או הנפגע, למנות יועץ
  לא-רפואי - המומחה בשטח מקצועי מסוים - שיגיש לוועדה את חוות-דעתו בשאלה
  שהתעוררה עקב קביעת דרגת-נכותו של הנפגע.
 
סימן ב' לתקנות נפגעי עבודה עוסק בוועדה הרפואית לעררים, סמכויותיה, חלק מסדרי עבודתה וכו'.
 
זכות ערעור: זכות הערעור על החלטות הועדה הרפואית לעררים לבית הדין לעבודה הינה זהה לזכות הערעור על החלטות ועדות הערר בנושא נכות כללית, היינו הזכות קיימת רק בנוגע לשאלות משפטיות, בזכות לבית הדין האזורי וברשות לבית הדין הארצי (סעיף 123 לחוק).
לסיכום חלק זה, בכל האמור לועדות הערר של ביטוח הנכות הכללית, ולועדות הרפואיות בעניין נפגעי עבודה(ברמה הראשונה ובועדות הערר) יש להדגיש כי המעמד המשפטי של הוועדות אמור להיות כשל גורמים החיצוניים למל"ל , שמתפקידם להיות נאמני הציבור ולא של המל"ל ובעיקר כשמדובר בועדות הערר, תפקידם בין היתר להעביר ביקורת מעין שיפוטית על עבודת המל"ל, לפקח עליה ולצוות על המל"ל לתקן את אשר הועדה רואה כדרוש תיקון.
 
הקשר בין הועדות הרפואיות "החיצוניות" לבין המל"ל
מעבר למעמד המשפטי לעיל, יש לציין כי מבחינה ארגונית הועדות הרפואיות קשורות באופן הדוק עם המל"ל, הן מכוח הוראות התקנות והן מכוח ההסדרים הפנימיים של עבודת הוועדות והמל"ל ונוהלי המל"ל. השירותים המנהליים של הועדות ניתנים להן על ידי המל"ל. הועדות מתכנסות ובודקות את המבוטחים במבנים של המל"ל. למזכירי הועדות, בין אם נתון להם תפקיד בתקנות (במקרה של הועדות הרפואיות לעניין פגיעות מעבודה) ובין אם לאו (במקרה של נכות כללית), מקבלים תפקיד משמעותי בעבודת הועדות בפועל. לרוב הם אלו שמזמנים את הועדה, קובעים את הרכבה, יושבים במשך שעות ארוכות עם חברי הועדות, לעיתים מתערבים בעבודת הועדה או בדיון שנערך (למרות העובדה שזה מנוגד לעצמאות לכאורה של הוועדות), מנהלים את פרוטוקול הועדות, וכו'. זימון הועדות וקביעת חברי הועדות נעשים על ידי המל"ל. הדרכת חברי הועדות, קביעת ההתאמה של חברי הועדות, ולמעשה הבקרה בפועל על עבודת הועדות ועל המקצועיות של חברי הועדות, נתונים בידי המל"ל ואנשיו. לעיתים למל"ל נתונות סמכויות להתערב בעבודת הועדה, לדוגמה במקרה של ועדה רפואית לעררים לעניין נכי עבודה, למנהל ענף נפגעי עבודה במל"ל נתונה הסמכות לזמן חוו"ד של מומחה, יועץ לא רפואי, שיגיש לוועדה חוות דעת בנוגע לשאלה שהתעוררה וזאת לפי שיקול דעתו או לפי בקשת הועדה. כמובן, שכרם של הרפאים משולם על ידי המל"ל ומכספו. מועדי הדיונים נקבעים על ידי פקידי המל"ל. ועוד. ברוב הנושאים שהועלו פה, לא קיימות הוראות ברורות, בחוק או בתקנות, והסדרים אלו נקבעים למעשה בהחלטות נוהל של המל"ל.
 
הבעיות בנוגע לועדות הרפואיות  
בתמצית ובכלליות ניתן לתאר את הנושאים הבעייתיים המרכזיים הנוגעים לעבודת הוועדות הרפואיות בנקודות הבאות:

  • פעילות על בסיס של ספר לקויות אשר לא עודכן משנת 1954 (הנושא הדורש התייחסות נפרדת, בכלליות אפשר לומר שלא מתקיים תהליך עדכון רציף שנדרש על פי כל דעת המומחים בנושא.)
  • העדר גורם פארא רפואי המומחה בשיקום ובשילוב נכים. (פזוטרפיסט לדוגמא)
  • רלוונטיות נמוכה בין מומחיות הרופאים ולקויות הנבדקים.
  • היותם של חלק מחברי הועדות הרפואיות לא מעודכנים ולא מוכשרים לתפקיד זה והעדר הדרכה הולמת  וראויה לחברי הועדות. (המסלול האקדמי להכשרה שכזו יצא לדרך ויש צורך לחייב באופן גורף את גורמי הקביעה לאמץ ולקבוע שרק רופאים שיסיימו בהצלחה מסלול זה יורשו לעסוק בקביעה רפואית.
  • ניגוד עניינים או מראית עין של ניגוד עניינים הנובע מהקשר והתלות שבין חברי הועדות למל"ל. לדוגמה, העובדה כי שכרם של חברי הועדות משולם על ידי המל"ל וזימונם נעשה על ידי פקידי המל"ל.
  • יכולת ההשפעה של המל"ל על עבודת הוועדות, בעיקר דרך מזכירי הועדות להם תפקיד מרכזי בעבודת הועדה.
  • חוסר ידע בוטה בועדות בנושא קביעה המשפטית רפואית.
  • החמרה בנהלים והטלת קושי רב הנבדקים המבקשים זכאותם (לאחרונה).
  • התערבות בוטה של רופא המל"ל בסדרי הועדות.
  • העדר שקיפות בתהליך ומניעת מידע מגורמים מטעם הנבדק.
  • העובדה כי הזימונים לדיוני הועדות נעשים על ידי המל"ל והעובדה כי מקום הדיונים הוא במשרדי המל"ל אינם מקנים תחושת אובייקטיביות אמיתית בנוגע לעבודת הועדות הרפואיות. [נימוקים אלו, מוזכרים כנושאים המרכזיים שהועלו בדו"ח ועדת גולדברג (פסקה 5 לדו"ח) ודיוני הועדה נסובו סביב מציאת פתרון לבעיות אלה].
  • ביורוקרטיה: ריבוי הועדות והאבחונים, הטפסים והבקשות, יוצר מכשול פרקטי ורגשי במימוש זכויות עם תחושה של שיעבוד לתהליך טרחני, ארוך, מורכב ובלתי הגיוני .
  • חוסר במידע: קיימת תחושה של הסתרת מידע. של קיום תורה שבכתב ותורה שבע"פ המקשה על מימוש הזכויות. מחסור אקוטי בחומר פרסומי לפונים לועדות והעדר חוברת הסבר ממצא לנבדקים.
  • היעדר תאום : הזכויות השונות נתונות לקביעה בידי גורמים שונים ולא מתואמים. . [שני הנושאים
      האחרונים הוסברו בהרחבה בדו"ח ועדת לרון, עמ' 77-80].
  • ביקורת חריפה מטעם מבקר המדינה על תפקוד הועדות בדו"ח 2006 ובו בעיקר טענה לגבי הקביעות החלקיות והמתואמות תוצאות העדר עדכוני קביעה ופרק שעניינו נושא הערר.
    ההצעות לאחר העלאת נושא הועדות הרפואיות לסדר יום הציבורי אז ע"י ח"כ גפני על אודות הכתבה שפרסם אז עיתון מעריב (ראה כאן באתר את הכתבה )

בשנת 2000 דנה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בנושא הועדות הרפואיות ומינתה ועדה להוצאת הועדות הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי בראשות השופט גולדברג. בוועדה זו ישבו אנשי ציבור ונציגים של גופים הנוגעים בדבר כדוגמת נציג המל"ל ומשרד האוצר. בדו"ח הועדה נקבע כי הגם והועדה נותנת אמון בחברי הועדות הרפואיות וביושרתם, נדמה כי לכל הפחות מראית פני הצדק והצורך בשיפור השירות לציבור דורשים עריכת שינוי בעבודת הועדות הרפואיות (פסקה 7 לדו"ח ועדת גולדברג, עמ' 4-5). כל חברי הועדה הסכימו להצעות הבאות:

  • מינוי חברי הועדות יהיה על ידי שר הבריאות או בסמכות משותפת לו ולשר הרווחה ולא על ידי שר הרווחה בלבד כפי שקבוע היום. הרופאים ייבחרו על דרך של מכרז ותנאי סף יהיה ניסיון של 3 שנים לפחות בתחום המומחיות של אותו רופא. מינוי יהיה למשך תקופה של 3 שנים וניתן להאריך את המינוי מספר פעמים ובלבד שלא יעלה על 9 שנים באופן רציף.
  • הרופאים יעברו הדרכות מתאימות וכן יתקיימו מפגשי עדכון. המדריכים לא יהיו עובדי המל"ל וייבחרו במידת האפשר על דרך של מכרז.
  • קיום בקרה על הרופאים שתיערך על ידי גוף חיצוני. מסקנות הביקורת יועברו לגוף הממנה את הרופאים.
  • יש לקבוע שכר ראוי לחברי הועדות הרפואיות וכן לתגמל באופן גבוה יותר את החברים בועדות העררים על פני חברי הועדות הרפואיות בשלב הראשון.
  • בזימון לועדות יצוין שהאדם עם מוגבלות רשאי להיות מלווה בעת הבדיקה על ידי אדם נוסף, לרבות נציג ארגון נכים חלק מחברי הועדה הסכימו כי יש לבחון הקמת גוף עצמאי, כפוף לבתי הדין לעבודה או למשרד המשפטים, שיתפעל את הועדות הרפואיות. עד להקמת אותו הגוף ועיצובו נחלקו חברי הועדה בדעתם לגבי הפתרון הזמני: מחצית מחברי הועדה סברו שיש להשאיר את הועדות הרפואיות במל"ל אולם יש לקיים את הועדות במתקנים מחוץ למל"ל ובחירת המתקנים תעשה במכרז. המחצית השנייה של חברי הועדה סברה כי יש להוציא בשלב ראשון את ועדות הערר ולערוך מספר שינויים מבניים בועדות מדרג ראשון. הוצאת ועדות הערר תיעשה, בהתאם להמלצה זו, לידי משרד הבריאות ותמומן על ידי המל"ל. מזכירי הועדות הרפואיות לא יהיו עובדי המל"ל אלא יוכשר לצורך כך "קאדר" של עובדים שיועסקו קרוב לוודאי, במשרה חלקית. לאחר שלוש שנים יהיה מקום לבחון מחדש את ההסדרים הללו ולהחליט לגבי הועדות מדרג ראשון. היו גם חברי ועדה שחשב שנכון יהיה להעביר כבר עתה גם את הועדות מדרג ראשון מחוץ למל"ל. נציג האוצר התנגד להמלצות אלו בשל הטענה כי מדובר בהוצאה כספית גדולה מדי שאינה כדאית במקרה זה.

לאחר דו"ח ועדת גולדברג הקימה ועדת הכנסת, בראשות ח"כ דוד טל, ועדה נוספת שתפקידה היה להוציא המלצות ליישום הוצאת הועדות הרפואיות מהביטוח הלאומי. בראשות הועדה ישב פרופ' אשר אור נוי והיא כללה נציגי ציבור ונציגי הגורמים הנוגעים בדבר וביניהם עו"ד אריאלה אופיר, נציבת שוויון לאנשים עם מוגבלות, נציגי המל"ל משרד הרווחה ועוד.
ועדה זו הגישה המלצותיה במאי 2002. באופן כללי נאמר כי היא המליצה להוציא בשלב ראשון את ועדות הערר הן של הנכות הכללית והן של נפגעי עבודה. בשני התחומים מדובר,להערכת הועדה, ב-9,000 עד 10,000 ועדות לשנה. לאחר תקופה שנתיים – שלוש, הועדה הציעה לבחון את הוצאת יתר הועדות מהמל"ל. הועדה המליצה על הקמת רשות עצמאית שתפעל במסגרת של מנהלת ארצית, שתכלול אנשי רפואה, מנהל ומשפט, ועדות מקומיות שיתפעלו את הועדות הרפואיות בכל איזור, ועדה מפקחת ארצית של אנשי ציבור, נציגי אנשים עם מוגבלות ונציגי המערכת המשפטית והרפואית. הועדות ימוקמו במבנים נגישים, בבתי חולים או במקומות אחרים, שייבחרו במכרז. בוועדות הערר ישובצו רופאים מומחים בהתאם לאופי הנכות ובחירת הרופאים תיעשה במכרז על ידי ועדה שתוקם על ידי המנהלת הארצית ומשרד הבריאות. תנאי סף יהיה 3 שנים ותק, והרופאים ייבחרו ל-3 שנים ותקופת כהונתם לא תעלה על 9 שנים. שכר הרופאים ישולם על ידי המנהלת. לבקשת הנבדק, נציג ארגון נכים יוכל לשמש כמשקיף בוועדה. הרופאים בכל ועדה ייבחרו באופן אקראי. הרופאים שימונו יעברו הדרכה מתאימה וכן יתקיימו מפגשי עדכון. ההדרכה תיעשה על ידי מרצים חיצוניים. תיערך בקרת איכות על ידי גוף מקצועי וחיצוני ומסקנותיה יועברו הן למנהלת והן לוועדה המפקחת. הערכת העלות הכוללת של המלצות הועדה הייתה סה"כ תוספת על ההוצאות הקיימות של כ-10 מליון שקל לשנה ובנוסף הוצאה חד פעמית למחשוב ועדות הערר. הועדה המליצה שהמימון הנוסף ימומן על ידי האוצר. הועדה גם מסכמת כי יש מקום לבצע חישוב מוסמך של העלויות.
 
הממשלה לא יישמה את ההמלצות ויו"ר ועדת העבודה והרווחה דאז, ח"כ פרץ ,הגיש הצעת חוק בנושא הקמת רשות לועדות רפואיות. את אותה ההצעה כמעט הגיש לאחר מכן ח"כ יהלום.
 
ועדת לרון המליצה לאחד למסגרת אחת, את קביעת מכלול הזכויות והשירותים להם זכאי אדם עם מוגבלות במקום אחד ובמערכת אחת. על מנת להקל על האדם ועל מנת ליצור אחידות והתאמה בין השירותים השונים והזכויות השונות שלו נקבע כי בשלב זה הועדות יישארו וירוכזו על ידי המל"ל, (אנו מתנגדים נמרצות לקביעה זו) אך קביעת אופן בחירת הרופאים כמו גם שיבוצם בועדות, הכשרתם, התנאים להעסקתם, ועוד, יקבעו על ידי ועדה משותפת שבה יהיו חברים נציג האוצר, נציג משרד המשפטים (הנציבות) נציג נכים ונציג המל"ל. הרציונל שהנחה את הועדה בנושא היה שוועדה כזו, תבטיח שהרופאים שייבחרו יהיו ברמה ראויה ויפעלו באובייקטיביות. כמו כן, נקבע כי הנבדק רשאי לבחור את נציגו גם על ידי ארגון ולהבטיח את נוכחותו לאורך כל הבדיקה . הנציג יהווה מעין משקיף שיוכל לאזן במידה מסוימת את השפעת מזכיר הועדה, (למרות שלכאורה הרופא אמור לפעול באופן עצמאי לחלוטין). הדו"ח אומץ בהחלטת ממשלה אך לא חל כל שינוי בתחום. בוועדת לרון הוזכרה גם הצעה להוציא את הועדות הרפואיות למרכזים הרפואיים השיקומיים, כדוגמת ביה"ח לווינשטיין, רמב"ם, הדסה וכדומה, על דרך של מכרז . הצעה שמשמעותה הפרטת הוועדות הרפואיות, הפרטה בעייתית נוכח תפקידן המעין שיפוטיות.
 
לאחרונה הונחו על שולחן הכנסת 2 הצעות חוק בנושא, האחת של ח"כ דוד טל והשנייה של ח"כ גפני / ח"כ אחמד טיבי שניהן קוראות להקמת רשות חיצונית.
עתירה לבג"צ בנוגע להוצאת הועדות הרפואיות
הועדות הרפואיות כגוף מעין שיפוטי
הפסיקה קבעה כי הועדות של המל"ל הינן גופים מעין שיפוטיים וככאלה חלים עליהן חובות מוגברים הנוגעים לכללי המשפט המנהלי והצדק הטבעי:
הוועדה הרפואית - בין מדרג ראשון, ובין כוועדה רפואית לעררים היא רשות שלטונית, הפועלת כגוף מעין- שיפוטי. ככזו, חלים עליה כללי המשפט המנהלי ועקרונות הצדק הטבעי. הם היסוד והם התשתית לפעולתן של הוועדות בקביעת דרגת נכותו של המבוטח. מכאן אף נובעת חובתן להקפיד ולשמור מכל משמר, שלא ייפגעו זכויותיהם של הבאים בפניה, עת עולה טענה לפגיעה בזכות, ובתוך כך אף זו של ניגוד עניינים, על פניו השונות. ואם נמצא פגם מהותי מעין זה אין מנוס מביטולה של ההחלטה "הנגועה" ולהשבת הדיון לתחילתו." (עבל 464/99 המוסד נ' פנחס ארבל פד"ע לז 249). בהיות הועדה רשות מעין שיפוטית, חייבת היא לפעול בדרך שיש בה כדי להבטיח את זכויותיו ואת מעמדו של העורר ושל המשיב לערר, לפי כללי המשפט המינהלי. (עב"ל 10015/98 מאיר בוגנים נ' המוסד, לא פורסם).
ובבית המשפט העליון נקבע:"הוועדות הרפואיות – ובכללן הועדה לעררים – פועלות, אפוא, כגופים מעין-שיפוטיים, והן מכריעות, מכוח סמכותן הסטטוטורית, בנושאים רפואיים-מקצועיים המצויים בתחום מומחיותן. מתוקף מעמדן זה, כפופות הועדות הרפואיות, בין היתר, לכללים, אשר מקורם במשפט המנהלי, ומתוקף כך חייבות הן בנימוק החלטותיהן, בהימנעות ממשוא פנים וניגוד עניינים, ובקיום עקרונות של צדק טבעי." בג"צ 1082/02 המוסד נ' בית הדין הארצי לעבודה, לא פורסם
 ולגבי סוגית מראית פני הצדק נקבע:
"אולם נוסיף כי לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון ברע"א 5258/90, רע"א 5262/90 קצין התגמולים נ' אינגבר וסרוסי (טרם פורסם) מפי הנשיא שמגר:
"כאשר מדובר בוועדה מעין שיפוטית יש חשיבות מפליגה לכך שלא ייווצר חשש של משוא פנים. צריך לקיים את מראית פניהצדק, ויחד עם זאת, צריך גם לדאוג לכך שלא רק המראית אלא גם התוכן יהיו משוחררים מכל חשש של משוא פנים אוניגוד עניינים" (דב"ע נב/ 15-01 פתחי נ' המוסד פד"ע כד 182).
 
זוהי נקודת המוצא בנוגע לביקורת השיפוטית הנעשית ביחס לועדות אלה.
 
שאלת פסילת הועדות הרפואיות בפסיקה:
בשני פסקי דין נדונה, אם במישרין אם בעקיפין, שאלת חוקיות הקשר שבין הועדות הרפואיות לבין המל"ל. בדב"ע נב/01-22 עזרה חבשה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כה, 311, (להלן: פס"ד חבשה) הועלתה טענה בנוגע לסבירות תקנות נפגעי עבודה בעניין מינוי ועדות רפואיות. ברוב דעות קבע בית הדין כי ההסדרים הקיימים שרירים ותקפים. הוא תמך עמדתו בכך שבמקרים רבים גופים מעין שיפוטיים פועלים במסגרת משרדי הממשלה, נתמכים במנגנון המנהלי ועדיין הינם חוקיים ובלתי תלויים. בכל מקרה לדעתם קיימת מיד האפשרות לפנות לבית הדין לעבודה וקיימת לפיכך ביקורת שיפוטית. לחיזוק גישה זו מובאת עמדת ועדת לנדוי משנת 1975 (הועדה לענייני רשויות מעין שיפוטיות) שקבעה לגבי העודות הרפואיות של המל"ל כי אין להעביר את הועדה הרפואית לעררים למערכת בתי המשפט. כמו כן בפסק הדין מובאים הדברים שכתב השופט ברנזון ביושבו כיו"ר ועדה שבחנה את יישומו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים[ שנת 1991]. השופט אמר כי אין להטיל ספק בתקינות המעשה[של הועדות הרפואיות של המל"ל] "הסדר הקיים בעניינים אלה נקבע על פי חוק של הכנסת, וחזקה על מעשה חקיקה שהוא שקול ומחושב. חזקה גם על עובדי המוסד, שהוא גוף סוציאלי סטטוטורי שלא על מנת לעשות רווחים, שימלאו את תפקידיהם כיאות להבטחת זכויותיהם החוקיות של המבוטחים." יחד עם זאת ראוי לציין כי הדו"ח מתח ביקורת על הועדות הרפואיות וקבע כי "...הועדות הרפואיות נראות לכאורה כנתונות למרות המל"ל". לכן המליצה הועדה להקים ועדות רפאיות ארציות אשר יקבעו נכות לצורך כל דין, בין אם בנוגע לגמלאות של המל"ל או כל זכאות אחרת, ובכלל זה פיצויים על פי הפלת"ד. משמעות הדבר כמובן היא המלצה לנתק את הועדות הרפואיות מהמל"ל. בפס"ד חבשה עצמו, אומנם בדעת מיעוט, קבע השופט כי לדעתו תקנות נפגעי עבודה חורגות ממתחם הסבירות בשל העובדה כי לכאורה המוסד בוחר את "מעין שופטיו" ובכך טמון פגם קונסטיטוציוני מהותי.
דברים אלה מובאים אף בבג"צ 2874/93 קופטי כמאל נ' בית הדין הארצי לעבודהפ"ד מח(2), (להלן: פס"ד קופטי)673. שם ביקש העותר שלא למנות מטעם בית הדין רופא מומחה בשל היותו "פוסק רפואי מטעם המוסד לביטוח לאומי שפרנסתו תלוי במוסד". מטבע הדברים, הדיון נגרר לעיסוק בשאלה האם יש פסול בכך שרופא, שהוא פוסק בוועדה רפואית, הינו תלוי במידה בלתי ראויה במל"ל אם לאו. המל"ל טען כי קבלת העתירה משמעה כי אף הרופא אינו ראוי להיות פוסק ולמעשה מדובר ביציאה כנגד כלל ההסדרים של הועדות הרפואיות. בית המשפט (השופט מצא בהכרעת הרוב) קבע כי "...דומה שלעניין זה ניתן ליישם - בשינויים המתחייבים ממהות העניין - את אמות המידה הקובעות את שורת פסלותו של שופט; בעוד שביחס לעניין שיש לו בו נגיעה אישית מוחזק הוא כפסול, הרי שבשום עניין אחר אין הוא נפסל אלא בהתקיים אפשרות מוחשית וממשית למשוא-פנים (ראה מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", ספר גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, בעמ' 108-104)."[פסקה 6 לפס"ד]. מפסק הדין עולה כי המל"ל טען שמזכיר הוועדה אינו קובע את הרכב הועדה על פי שיקול דעתו אלא הוא מחויב לנוהל פנימי של המל"ל הקובע כי שיבוץ הרופאים ייעשה באופן רנדומאלי. עובדה זו הפיסה מעט את חששנותו של בית המשפט אך עדיין הוא קבע כי "אך על הוועדות הרפואיות, הנדרשות לעתים להכריע בצדקת עמדתו (בשאלה רפואית) של המוסד, מוטלת חובה מוגברת לקיים את אי-תלותן; שכן ההקפדה על אי-תלותן מהווה תנאי חיוני למילוי יעודן ותפקידן". לבסוף בית המשפט קבע כי ההסדר הקיים חוקי ואין לפוסלו. למעשה בית המשפט מביע אמון ברופאים הללו ובמנגנונים , אף כי הוא לא מתחמק מביקורת. עושה הרושם כי הנימוק המרכזי לאי קביעת הפסלות נובע מהשיקול הבא:
14". אף שהצורך בעיצובו של הסדר חקיקתי חדש ומתוקן נראה דרוש - אף חיוני - לא מצאתי אחיזה מספקת לקביעה שמתכונת פעולתן הקיימת של הוועדות הרפואיות מעמידה את כלל חבריהן בחזקת פסלות מחמת ניגוד עניינים. קבלת עמדה זו, אילו הוברר שאין מנוס ממנה, הייתה מערערת את תשתיתן של ועדות רפואיות סטטוטוריות רבות, הפועלות מזה עשרות בשנים, ושלפחות בעתיד הקרוב - למצער עד שיאזור המחוקק כוח להעמיד חלופה טובה מהן - תלויה הפעלתם של חוקים רבים בהמשך פעולתן התקינה. אכן, יש שלחומרת התוצאה נודעת חשיבות בברירת ההכרעה השיפוטית; כדברי השופט גויטיין (בסוגיה שונה מזו שבענייננו) בע"א 19/54 גורלי נ' דיסקין ואח', פ"ד ח 521, בעמ' 532:
"במקום שאפשר לתת לסעיף של חוק מסוים שני פירושים, אשר אחד מהם יציל אלפי מסמכים מהיותם פסולים וכמו-כן ישאיר לנציגי הממשלה את הסמכויות בהן השתמשו מאז קום המדינה; ופירוש שני אשר יבטל את ערכם של אותם מסמכים וישאיר את נציגינו ללא-סמכויות - עד אשר הכנסת תמצא את הפנאי הדרוש לטפל בהן - הייתי מבכר את הפירוש הראשון על פני השני".
אף בנסיבות העניין שלפנינו, ככל שהשתדלתי להראות, יש מנוס מפני אימוצה של דרך המובילה לתוצאה כללית קשה. עם זאת רואה הייתי מקום להנחות את בתי הדין לעבודה, וכן את בתי המשפט, שבבואם לבחור מועמד למינוי כמומחה מטעמם, ישקלו בין היתר - ועל רקע נסיבותיו של כל מקרה נתון - גם את חברותו של המועמד בוועדה המופעלת על-ידי הרשות שהינה צד להליך."
כלומר, החשש מפני זעזוע המערכת היווה שיקול מרכזי בקביעה כי מדובר בהסדר חוקי. יחד עם זאת השופט מצא קבע באופן מפורש כי :אל יובן מדברי שתקינות הפעולה של הועדות הרפואיות נעלה בעייני מכל ספק". בית המשפט אכן מציע למדינה לאמץ את המלצת השופט ברנזון ולשנות את החקיקה בנושא.
השופט לוין מסכים עם השופט מצא אך מוצא לנכון להעיר כי סוגיה זו, של חוקיות פועלת הועדות הרפואיות, לא עלתה במישרין בתיק זה וכי מדובר בעניין גבולי והוא אף נותן משקל רב לדעת המיעוט בעניין חבשה שמצאה את ההסדר הקיים בלתי סביר. כלומר השופט לוין העדיף שלא לקבוע באופן מפורש כי מדובר בהסדר חוקי שאין לפסול אותו.
האפשרויות הקיימות
כפי שתואר בחלקו הראשון של מסמך זה, ההסדרים הנוגעים לועדות הרפואיות אינם זהים בנוגע לפגיעות עבודה ולנכים כלליים. בשניהם חלק מהכללים קבועים בחוק, חלק בתקנות וחלק נכבד קבוע למעשה בנהלים הפנימיים של המל"ל. כל ההסדרים הם מכוח החוק.
ההוראות הקבועות בחוק ובתקנות, כגון ההוראה הקובעת כי הדרגה הראשונה לקביעת אחוזי נכות רפאית ודרגת אי כושר השתכרות לגבי נכים כלליים הינה של רופא המל"ל או מי שהוסמך על ידי המל"ל, הינן הוראות שבמקור חל עליהם סעיף שמירת הדינים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אומנם החוק עבר נוסח משולב בשנת 1995 אך מדובר רק בקביעת מספור לסעיפים הקיימים שלא שונו. לפיכך מבחינה טכנית, לא ניתן לבטל את הוראות החוק הנוגעות לועדות הרפואיות כלל.
יחד עם זאת, רוב ההוראות המהותיות הנוגעות לועדות הרפואיות, כגון תפקיד המזכיר הרפואי בנוגע לועדות נפגעי עבודה או ועדת הערר של המל"ל, קבועות בתקנות או בהוראות נוהל של המל"ל. מבחינה טכנית ניתן לתקוף אותם ולדרוש את ביטולם או את שינויים. כמובן שאת הוראות הנוהל קל יותר יהיה לתקוף היות והן אינן בגדר דין. עילות אפשריות הן העילות שהועלו למשל בפס"ד חבשה ובפס"ד קופטי, כלומר נושא ניגוד העניינים והתלות של רופאי הועדות במל"ל. כמו כן ניתן לתקוף את נוכחות מזכירי הועדות ואת תפקידיהם. בנוסף, ניתן לתקוף את הסטנדרטים בהם נבחרים רופאי הועדות, כיצד הם משובצים, כיצד הם מבוקרים, אילו הכשרות והשתלמויות הם מחויבים לעבור ומה הניסיון הנדרש מהם. הטענה יכולה להיות שאין עמידה בכללי הצדק הטבעי שעה שהרופאים אינם מומחים בנוגע לתחום בו הם נדרשים לקבל הכרעות וכו'. עמדת בית המשפט העליון, כפי שבוטאה על ידי השופטים מצא ולוין, הייתה חוסר נוחות מסוים מההסדר הקיים. כמו כן, מאז עבר זמן, נצטרפו שורת המלצות של ועדות ציבוריות, חלקן בראשות שופטים, שהצטרפו להמלצת השופט ברנזון והשופטים מצא, חשין ולוין, לשנות את החוק, ודבר לא נעשה. נדמה כי כיום בית המשפט נכון יותר להעביר ביקורת שיפוטית על הרשויות בנושאים הקשורים לזכויות חברתיות. לעניין זה יש לציין את עמדת השופט אליאסוף שאף הוא תמך במאמרו בהמלצות שעניינן הוצאת הועדות הרפואיות וניתוק הקשר התלותי בינן, בין חברי הוועדות לבין המל"ל.
 
המלצות שלנו  

  • להקים רשות עצמאית אשר תפעיל את כל הוועדות הרפואיות הקיימות
  • בוועדות יופעלו רופאים הרלוונטיים לתחום המוגבלות ואנשי מקצוע מתחום השיקום. תוך שיתוף פעולה ביניהם. (לא תתאפשר העסקתם של רופאים הקשורים לגורמים המשלמים)
  • חברי ומזכירי הוועדות יעברו הכשרה.
  • מזכירי הוועדות יהיו עובדי הרשות ולא תהא להם שום זיקה למל"ל וכד'.
  • האחריות על התשלום לחברי הוועדות תהיה בידי הרשות.
  • פעילות הוועדות תתבצע במבני המרכזים הרפואיים עד להקמת מבני קבע ראויים.
  • כללי הפעילות והקריטריונים לזכאות יפורסמו בציבור.
  • הזימון לועדות ייעשה על ידי מזכירי הוועדות.
  • יהיה תיעוד ומחשוב של עבודת הוועדה והחלטותיה יועברו לידיעת האדם ולידיעת המסגרת
      המפנה.
  • הוועדות יתקיימו במקום נגיש מבחינת מבנה, תשתיות, סביבה ושירות.
  • הגורם המפנה יהיה אחראי להעברת המידע ועל ביצוע ההחלטות של הועדות הרפואיות באופן שיאפשר שקיפות מליאה.
  • תקציב הפעלת הוועדות הרפואיות יועבר מהמל"ל / גורמי טיפול ממשלתיים אחרים לרשות
  • בדירקטוריון של הרשות ובוועדות ערר שלה תהיה נציגות לאנשים עם מוגבלות ותהיה העדפה להעסקת אנשי מקצוע עם מוגבלות בוועדות.
  • למסד התארגנות זו בחקיקה.
  • מתן אפשרות פסיקה לביהמ"ש גם בשאלה רפואית עניין ובשל כך תמנע החזרה לוועדה לדיון נוסף ויחסך כסף רב.
  • הקמה של בית המשפט לענייני ביטוח לאומי לשם ייעול וזירוז ההתדיינות שיהיה מובנה מאיש ציבור בעל מוגבלות רופא ושופט .

תקצוב  
ההערכה המקובלת היא שהוצאת הועדות מהמל"ל בעלת עלות כלכלית גבוהה. ועדת אור נוי העריכה את יישום המלצותיה בעלות של כ-10 מליון שקל לשנה משרד האוצר סובר כי מדובר בעלת גדולה הרבה יותר. יש לשים לב, כי חלק גדול מההוצאות נובע לא מהוצאת הועדות מהמל"ל אלא משיפור עבודת הועדות וחברי הועדות: ההשתלמויות, מערכת הבקרה, קביעת זמן מינימום לכל ועדה (ועדת אור נוי המליצה שבכל מקרה ועדה רפואית תשב בכל דיון לכל הפחות 15 דקות) ועוד. הוצאות אלה הינן הכרחיות על מנת להבטיח מינימום של איכות ורצינות מצד חברי הועדה, ללא קשר לניתוק התלות שבין הועדות למל"ל. לטווח ארוך עשוי מערך אבחון כולל שיפעל ביעילות בנוגע למכלול זכאויות ושירותים, להביא לחיסכון מסוים.
 
לגבי המל"ל, למעשה נציגי המל"ל בועדות גולדברג ואור נוי תמכו, במידה כזו או אחרת, בחלק גדול מהשינויים שהוצעו באותן ועדות. נציגת המל"ל גם חתומה על המלצות ועדת לרון ונדמה כי הנהלת המל"ל אינה נגד מהלכים מעין אלה, לפחות לא נגד רפורמות משמעותיות בועדות הרפואיות ודרך התנהלותן. יתרה מכך, המל"ל הכין טיוטת הצעת חוק (טיוטת חוק – חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ועדות רפואיות), התשנ"ה – 1995) שבמסגרתה הוצע כי מינוי הרופאים בנוגע לנפגעי עבודה ונכות כללית ייעשה על ידי שר הבריאות. בהסבר להצעה נאמר כי "ראוי שגופים אלה [הועדות הרפואיות] לא יפעלו במסגרת המוסד לביטוח לאומי ולא יהיו בגדר אחריותו של שר העבודה והרווחה". [לקוח מתוך יצחק אליאסוף, ועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי, שנתון משפט העבודה ) הצעה זו נדמה כי נגנזה במרתפי המל"ל כמו הצעות רבות אחרות, כאמור.
הערכה ראשונית שלנו מראה כי בניגוד להערכות האוצר עמדתנו היא כי ייעול עבודת הוועדות והפעלת מרכז אחד יחיד ובו תרוכז בוועדה אחת כל הפעילות יביא לחיסכון כספי ניכר. כמוכן אנו בדעה כי מתן סמכות משפטית לבית המשפט לדון בנושאים רפואיים יביא לחיסכון ניכר שכן מחלוקות יסתיימו בתחומי בית המשפט ללא שהדיון יוחזר שוב לועדות (הוצאה כספית גדולה).

[1] בעבר (עד 01/07/03) המבחן עצר ב-40% נכות רפואית בלבד, ללא קשר לשאלה בכמה לקויות אותו מבוטח לוקה ובאיזה שיעור. אולם המבחן הוחמר בנוגע לנכים חדשים (כלומר הוא אינו מוחל רטרואקטיבית, מישהוכר כנכה לפני יולי 03 לפי המבחן של 40% נכות רפואית, נשאר למעשה בהסדר הישן). הסיבה נעוצה ברצון לקצץ את ההוצאה הציבורית בנוגע לביטוח נכות. היות ובשל הפגנת הנכים וההסכם שנחתם בסופה,משרד האוצר לא יכול היה לקצץ בקצבאות עצמן (כפי שעשה בשאר הקצבאות באותה תקופה) הוא ביקש לנסות ולהמעיט במספר הזכאים. מגמה זו של הצרת מבחני הזכאות מסתמנת כמתמשכת ונדמה כי ישנה דעה במשרד האוצר כי יש להחמיר יותר את התנאים האמורים
[2] עם זאת ניתן, בהתקיים התנאים והכללים הקבועים בחוק ובתקנות, להגיש בקשה חדשה ולהתחיל את הליך בקשת הזכאות לגמלת נכות כללית מחדש.
[3] מעבר ליידוע הרי שמדובר בהמלצה שהיא למעשה קובעת כללים חדשים בנוגע לנוכחות נציג של המבוטח. עד עתה, לפי המצב הקיים, המבוטח אומנם רשאי להביא אדם נוסף אך רופא הוועדה רשאי לומר למלווה לצאת בזמן הבדיקה הרפואית.
 
  וקצת על פעילותי בנושא הוועדות  
 

http://scoop.co.il/article.html?id=9504
 
http://scoop.co.il/article.html?id=9787
 

דרג את הכתבהדירוג כתבה נייר עמדת  הארגון וועדות רפואיות: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
עבור לתוכן העמוד

GUI: Grid_1.asp
close