כניסה לחברים רשומים

 
אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד
עמותת אהבה
צור קשר

הלכות יום כיפור

29/09/2013

בס"ד

                                             

 מה מייחד את יום כיפור כיום תענית ( צום) לעומת שאר ימי הצום שנקבעו לעם ישראל

 

יום כיפור הוא יום צום ותענית שבו כל יהודי ויהודי באשר הוא, חייב מדין תורה להתענות 

ביום זה, הוא יום תענית וסליחה וכפרה על כל העוונות שלנו שעשינו במשך השנה שבו

אנו מחויבים על פי התורה להתענות בו (עיין במדבר פרשת פינחס ) זהו מצווה מהתורה

שלא כשאר התעניות


 

תענית רביעי ( יז בתמוז) חמישי ( תשעה באב ) ועשירי  (י בטבת ) נקבעו לנו ע"פ נביאים

שהיו לאחר מתן תורה והם משויכות ל נ של התנ"ך כלומר לספר נביאים וקשורים לאירועים

קשים עם ישראל חווה בדורותיו

צום גדליה ותענית אסתר משויכות לכתובים ונקבעו ע"י גדולי הדור אז כזכר לאירועים גדולים

שאירעו אז

כל התעניות האלו שיבנה המקדש במהרה בימינו יתבטלו על פי חז"ל , חוץ מתענית יום כיפור

שהוא תענית מדאורייתא ( מהתורה ) ונתנה לנו  מסיני 

ביום כיפור ירד משה מהר סיני כשעלה בערב ראש חודש אלול להוריד לעם ישראל את ספר

התורה השניים,ושם נאמר לו " סלחתי כדבריך " ולכן מעמידים יום זה, כיום סליחה וכפרה

לעם ישראל

ביום הכיפורים הכהן הגדול היה נכנס לבית קודש הקודשים על מנת לבקש רחמים על עם

ישראל זה היום היחיד השנה בו יכול הכהן להיכנס לבית קודש הקודשים היכן שנמצא ארון

הברית בשאר ימות שנה לא הייתה רשות לכהן גדול להיכנס לבית קודש הקודשים

כל תהליך העבודה של כהן גדול בבית המקדש הרי כתוב בסדר העבודה בסידור מחזור של

יום הכיפורים בתפילת המוסף , זה האירוע המרכזי והחשוב ביותר , שעם ישראל היה במתח

מכיוון שרמת הסיכון הייתה גדולה מאוד על גבי הכהן הגדול שנכנס לבית קודש הקדשים, ספק

יצא חי משם או לא, ולכן היו קושרים לרגלו חבל על מנת שאם ח"ו ימות יהי אפשר למשוך אותו

כי אי אפשר היה להיכנס לק"ק ולצאת חי משם

ראו לפי ההכנות של כהן גדול המסירות הזאת של כהן גדול הייתה מופלאה ביותר ראו מה

קרה לבני אהרון הכהן  נדב ואיתמר שנכנסו להקריב אש זרה , ולכן גם קוראים בפרשה זו

ביום הכיפורים פרשת אחרי מות , להזהיר את הכהן הגדול על קודש הקדשים  ( ראה ויקרא

פרשת אחרי מות )

 

ערב יום הכיפורים

אכילה בערב כיפור
א. טעם העניין - "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב" וכי בתשעה מתענין, והלא

                         בעשרה מתענין?

                         אלא לומר לך: כל האוכל והשותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה

                         תשיעי ועשירי" כלומר שני ימים, וכשהוא צם בעשירי - הרי שלושה ימים

                         ואומר בעל כה"ח בשם חכמי הקבלה שהצם שלושה ימים עולה לו כאילו

                         צם שבעים יום. ועל  כן, טוב לאכול פי שניים מכל יום, כלומר שש סעודות,

                         וכלשון בעל הבא"ח "לפי כוח האדם". וכתוב בגמרא שרבי עקיבא לא היה

                         מפסיק מלימודו מרוב שקדנותו ורק בערב יוה"כ היה מפסיק כדי לאכול.

 

גלולות להקלה מהצום - יש כיום גלולות להקלה על הצום כגון "קלי צום" וכדו' ומותר

                                   לקחתם בערב יום הכיפורים.

 

הכנת אוכל לילדים שלא צמים - טוב לאדם שיכין אוכל בשקיות לילדים שאינם חייבים

                                              לצום, כדי שכשיבואו לבית הכנסת יהיו יכולים לאכול בחוץ.

 

טבילה
א. מנהג ישראל לטבול בערב יוה"כ.

בגדי יום הכיפורים
א. לובשים בגדים נאים ומדליקים נרות לכבוד יום הכיפורים, ונוהגים כבוד ביום זה שעליו

    נאמר "ולקדוש ה' מכובד". וכיון שאי אפשר לכבדו במאכל ומשתה אנו מכבדים אותו

    בלבוש נאה, בכיבוד הבית ובית הכנסת.


ב. משתדלים ללבוש בגדים לבנים ביוה"כ
.


ג. נוהגים לפרוס על השולחן מפה נאה אחרי סעודה מפסקת, ומניחים על המפה ספרים

    מכוסים
הדלקת נרות


א. אשה שמדליקה נרות מברכת "להדליק נר של שבת ויום הכיפורים".

ב. כיון שרגילים לחזור בליל כיפורמבית הכנסת בשעה מאוחרת, יש להדליק נרות גדולים או

     להניח יותר שמן בנר כדי שידלק עד שיחזרו מבית הכנסת ויוכלו ליהנות מאורו.


ג. אשה שרגילה לברך "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות, תברך. אבל עליה לזכור שלא תוכל

    אח"כ לאכול ולא לשתות. וכן אסור לה לנסוע ברכב, דבר שבערב שבת מקילים אם

    עשתה תנאי, אבל ביוה"כ מחמירים, וכן עליה לנעול נעלי גומי.


ברכת הבנים
א. כל אדם ינשק ידי אביו ואמו בערב יום כיפור קודם שילך לבית הכנסת ויבקש מהם מחילה

    על כל מה שחטא כנגדם במשך השנה. ואם הבן שוטה ולא ביקש מהוריו מחילה, יאמרו

    הם בפיהם "אני מוחל וסולח לבני פלוני על כל מה שחטא לי מחילה גמורה" והאֵם תאמר

    בלשונה "הריני מוחלת וסולחת" וכו'.


ב. כל בעל יבקש מחילה מאשתו, וכן כל אשה תבקש מחילה מבעלה על כל כעס שהיה

    להם במשך השנה.


איסורי יום הכיפורים
חמשה עינויים
א. אכילה ושתיה ב. רחיצה ג. סיכה ד. תשמיש ה. נעילת הסנדל

אכילה
א. ילדים ביום  כיפור - מחנכים את הילדים הקטנים בתענית שעות, כלומר שלא יאכלו

                                כרגיל בשעה 7 או 8 בבוקר אלא יתענו תענית שעות

                                 10 או 11 וכד'

                          אבל בנעילת נעלי גומי מחנכים את הילדים הקטנים.
ב. חולים -
חולֶה או חולָה שחייבים לאכול מחמת סכנה, יתייעצו עם רב ועם רופא
.
              
בדרך כלל, אנו מורים שאם יש חשש סכנה, מותר לאכול אוכל מוצק בשיעור

                25 גרם, ושתייה בשיעור של 30 גרם כל תשע דקות.

  
לחולים וזקנים שקשה להם לצום, זמן היתר אכילה במוצאי יוה"כ הוא: 19:25.
        ועליהם לזכור שחייבים להבדיל לפני שיאכלו, וראה להלן סדר ההבדלה
.


ג. חולים, מעוברות או יולדות שצריכים לאכול ביו"כ - יאמרו קודם האכילה: "לשם יחוד וכו'

                                          הריני בא לקיים מ"ע דאורייתא של 'ונשמרתם מאוד

                                          לנפשותיכם' וכמו שפירשו חז"ל על הגוף, והריני אוכל ביום

                                          הכיפורים לפי השיעורים שתקנו חז"ל לעשות נחת רוח

                                          ליוצרנו" וכו'.
ד.
חולה שאוכל ביוה"כ
:

   אם אוכל לחם יותר מ"כביצה" - יטול ידיו ויברך "על נטילת ידיים", "המוציא" ו"ברכת

   המזון". ובברכת המזון יאמר "יעלה   ויבוא" ויזכיר את "יום הכיפורים הזה".( ואם חל

   בשבת אומר גם "רצה")אם אוכל "לשיעורים" פחות מ"כביצה" - נוטל ידיו בלי ברכה,

   ומברך "המוציא" ו"ברכת המזון". ואם אכל פחות מכזית - י"א שצריך ליטול ידיו, ומברך

   המוציא, ואין ברכת המזון. ואם אכל כזית - מברך "ברכת המזון" ומזכיר "יעלה ויבוא" 

   כדלעיל, ואם חל בשבת מזכיר גם "רצה".


רחיצה
א. נטילת ידים בבוקר - כשקם משנתו יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו (בלי כף היד),

                                 ויזהר שלא ירחוץ יותר מכן שזהו עיקר הרחיצה בשחרית מפני

                                 שרוח רעה שורה על האצבעות.


ב. לכלוך - מי שגופו או ידיו מלוכלכים יכול לרחוץ כדי לנקות את הלכלוך. ואם הלכלוך לא

              יוצא במים בלבד יכול להשתמש בסבון נוזלי.


נעילת הסנדל

 
יש כיום נעלי גומי אשר החלק החיצון מבד, והסוליה מגומי או פלסטיק והיא עבה מאוד,
ומדברי הרמב"ם משמע שלא ינעל נעל גומי עם סוליה עבה אלא דקה, כדי שירגיש כשדורך

על אבנים. וז"ל הרמב"ם (בפ"ג מהל' שביתת עשור הלכה ז'): "אסור לנעול מנעל וסנדל אפילו

ברגלו אחת. ומותר לצאת בסנדל של שעם ושל גמי וכיוצא בהן, וכורך בגד על רגליו ויוצא בו

שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף ". משמע שאם הסוליה עבה, אפילו אם

היא מגומי או פלסטיק, זה לא טוב.


שחרית ומוסף
ברכת שעשה לי כל צרכי
אין מברכים ברכת "שעשה לי כל צרכי" כיון שנתקנה על נעילת נעליים, ויום כיפור אסור

בנעילת הסנדל.וי"א משם הגאון מוילנא שבמוצאי כיפור כשנועל נעליים מעור יברך "שעשה

לי כל צרכי". וכתב על כך בעל הבא"ח וז"ל: "כן כתב בספר מעשה רב מהגאון מוילנא. ואני

אומר שלא אמר זאת הגאון מוילנא". ומסקנת שגם במוצאי כיפור לא יברך ברכה בני אהרון -

לפני קריאת התורה קוראים קטע מהזוהר בעניין קריאת היום על מיתת שני בני אהרון

(מובא במחזור 'קול יעקב' בעמודים 545 - 546). כי מיתת צדיקים מכפרת וראוי לכל אדם

להצטער על מיתת הצדיקים בשעה זו. וכל אחד ואחד יתעורר ויתבונן בעת קריאת התורה

על מיתת שני בני אהרון שהיו צדיקים וחסידים גדולים ועל חטא קטן נגרמה מיתתן, ומה יעשה

אדם לעת פקודה על עבירות שבידו וכו' ובזה יתעורר בבכי על עוונותיו "אם בארזים נפלה

שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר".


ברכת כהנים 
אין נושאים כפים במנחה

תפילת נעילה


א. לפי דברי האר"י ז"ל כל התפילות של יום כיפור עולות ובאות בשעת תפילת נעילה, ולכן

    נוהגים להשאיר את ההיכל פתוח במשך כל תפילת נעילה להורות כי שערי שמים עדיין

    פתוחים, ועל כן יזהר מאוד מאוד בתפילה זו.


ב. זמנה - הרה"ג המקובל ח"ר עובדיה הדאיה זצ"ל היה מתפלל את כלתפילות יוה"כ עפ"י

              הכוונות ועל כן היה מתחיל את תפילת נעילה שעתיים לפני השקיעה. אבל מהדין,

              זמן תפילת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות, כ - 40 דקות או שעה קודם

              השקיעה, כדי שיספיקו לברך ברכת כהנים לפני השקיעה ויסיימו את הסליחות

              בצאת הכוכבים. ואין לברך "ברכת כהנים" אחרי השקיעה, ויש מקילים לברך

              ב"בין השמשות" עד "צאת הכוכבים".


ג. ברכת כהנים בתפילת נעילה חשובה היא מאוד ובארץ ישראל  מקפידים בכל העדות

   לברך אותה.


מוצאי כיפור
להוסיף מחול על הקדש מעט
ברכת הלבנה
אומר בעל הבא"ח שנהגו ליטול ידיים בלי ברכה אחרי תפילת ערבית.
יש שנוהגים לברך ברכת הלבנה בזמנה בתוך עשרת ימי תשובה וטעמם כדי להוסיף עוד

מצווה לפני צאת יוה"כ. ויש שרוצים לברך בשמחה, ובעשרת ימי תשובה אין כל כך שמחה

מחמת קדושת הימים, ועל כן מברכים במוצאי יום הכיפורים,


הבדלה 
א. אסור לאכול במוצאי יום הכיפורים עד שיבדיל על הכוס. ואין שמיעת תקיעת השופר   

    בסיום תפילת נעילה מתירה אכילה.
ב. סדר ההבדלה - מבדילים על הכוס ומברכים ברכת "בורא פרי הגפן", ברכת מיני/עצי בשמים 

                           ברכת "מאורי האש", וברכת "המבדיל בין קדש לחול'.


ג. נר ששבת- טוב לברך ברכת "מאורי האש" על נר ששבת - שדלק כל יום כיפור ואם אין

  לו, בדיעבד אפשר לברך על אש שהודלקה מנר שדלק כל יום כיפור.


ד. אין מברכים על הבשמים במוצאי יום הכיפורים, ויש מחמירים ומברכים על בשמים לאחר

    ברכת 'מעין שלוש' על שתיית היין.


ה. אם הבעל מאחֵר להגיע לביתו, והאשה רוצה לאכול - מותר לה לעשות הבדלה בעצמ

    על מיץ ענבים.

   במוצאי ים הכיפורים יוצאת בת קול ואומרת: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך

   כי כבר רצה האלוקים את מעשיך". ולכן יאכל האדם וישתה בלב שמח כשהוא מנוקה

   מעוונות בניית סוכה - מחיל אל חיל
מתחילים מיד במוצאי כיפור בבניית הסוכה, לקיים מה שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל"

(תהלים פד, ח) - ממצווה למצווה. ודבר זה נרמז במדרש על הפסוק "וישב עשו ביום ההוא

לדרכו שעירה, ויעקב נסע סכותה". ומי שיכול לעשות כן תבא עליו ברכת טוב. ואם אינו יכול,

לפחות יעשה הכנה במחשבה או בדיבור, כגון שיתכנן את בניית הסוכה וכדו'.

ויהי רצון, שנזכה השנה לראות עבודת כהן גדול בבית המקדש שיבנה במהרה בימינו ויראו

ענינו וישמח לבנו ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.
ואני מברך את כל הגולשים שהקב"ה יחתום אותנו בספר החיים והשלום, ויסלח וימחל לכל

חטאותינו ועוונותינו, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידינו, וישלח לנו את משיח צדקנו במהרה

בימינו ויבנה לנו את בית מקדשנו ותפארתנו במהרה בימינו אמן.

 

לסיכום אוסיף רק את דבריו היפים עד מאוד למה צריך לצום בכלל

של ערן שצמן היו' כפי שנאמר כל המביא דברים בשם אמרם כאילו מביא גאולה לעולם

במיוחד בימים אלה הבאים עלינו שלפי רבותינו הנה שנת הגאולה הגיעה לפתחינו ועל פי

הכתובה בשנה זו ישמעו קולות  משמיים,,, והנה  לנו כאן הוכחה שהשנה הקרובה אלינו

תהא בע"ה שנת הכרעה ראו כאן

 

למה כדאי לצום ביום הכיפורים?

מה הסוד בעינוי הנפש?

 

 "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ ...

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא פרק טז)

 

יום הכיפורים כשמו כן הוא, יום של כפרה, תשובה, סליחה, וטהרה -

על פי הכתוב בתורה יש לענות, ביום זה, את הנפש (הגוף החומרי) - בחמישה איסורים:

- איסור אכילה ושתייה (למי שאינו חולה שיש בו סכנת חיים),

- איסור סיכה (איסור מריחת הגוף בשמן, בקרמים ובמשחות),

- איסור רחיצת הגוף במים (מותר רק ליטול את קצות האצבעות לאחר שהתפנה),

- איסור נעילת הסנדל (איסור נעילה של כל נעל מעור),

- איסור תשמיש המיטה (איסור קיום יחסים אינטימיים).

 

לגופנו החומרי אין מודעות כלל ליום הכיפורים, הגוף רוצה לאכול, ולהמשיך לענג את

עצמו כרגיל, ואנו נדרשים ביום זה לגבור על הגוף, לגבור על הרצונות הבהמיים שבנו,

ולעלות לדרגה רוחנית גבוה, שאין אף יצור אחד נוסף עלי אדמות, המסוגל לה.

 

 "מוֹתָר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה" (קוהלת ג)

לבהמה אין בחירה, ועל כן תעשה את אשר טבעה יכתיב לה, ואילו האדם יכול לפעול

כנגד טבע גופו, כי הָאָדָם הוא צירוף של – "א"+"דם":

א' (אלוקות / אלופו של עולם) + דם (מייצג את התאוות החומריות – "כִּי הַדָּם, הוּא הַנָּפֶשׁ")

 "אָדָם", הוא החיבור בין נשמה לחומר, ועל כן יש בו גם את היכולת, לגבור על צורכי גופו

   החומריים.

 

מסביר האדמור הזקן – בעל התניא:

 "לכל איש ישראל... יש ... שתי נפשות: נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא

(הנפש הבהמית – הבאה מצד הטומאה)..... וממנה באות כל המידות רעות... דהיינו כעס וגאווה ...ותאוות התענוגים .....והוללות וליצנות, והתפארות ודברים בטלים, ... ועצלות

ועצבות...

ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש... (הנפש האלוקית - הבאה מצד הקדושה)

" - (ספר התניא -פרק א)

 

אין פרה אחת בעולם כולו שתבחר לצום מרצון, ואילו האדם, נברא עם בחירה חופשית,

 ועם היכולת לצום, ולצאת כנגד לתאוות גופו החומרי.

 

למה בחר הקב"ה להבדיל את האדם משאר החיות, בעניין זה?

מדוע אנו נדרשים לצאת כנגד טבע גופנו, ולענות את נפשנו בצום, ביום הכיפורים?

מהו הקשר בין צום זה, לבין הרצון שיסלח לנו הקב"ה על עוונותינו ופשעינו?

 

 "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו ..." (בראשית פרק ח)

שורשו של כול הרע בעולם נעוץ בגופו החומרי של האדם. מקורו של הגוף הוא פה,

בעולם החומר (הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה), ועל כן שרוי הגוף בתחושה של חסר תמידית.

רצון הגוף הוא לקבל לעצמו בלבד – זהו הרצון הבסיסי באדם, אשר איתו נולד, והוא גם

הגורם העיקרי לכל הפשעים, הסכסוכים והמלחמות בעולם.

הרצון לקבל לעצמו בלבד, הוא השורש לכל הרע בעולם, הוא הכוח המניע את האדם

לרצות ולנצל את האחר, לקבל ממנו בכוח: משאבים, טובות הנאה, כבוד, חומר, רכוש,

כסף, וכל תאווה חומרית אחרת, שיוכל לספק לו.

 

הרצון לקבל לעצמו, הוא גם המקור לכול המידות הרעות שבאדם –

כעס, יהירות, גאווה, קנאה, רדיפת כבוד ...

המקור לכל המעשים הנפשעים בחברה – רצח, אונס, שוד, גנבה, התעללות, אלימות ...

המקור לכול חילוקי הדעות, ולכל המלחמות בין קבוצות שונות, דתות, עמים, ומדינות….

וכן הרצון לקבל לעצמו, הוא גם המקור לכול החטאים כנגד הקב"ה, ואי הציות למצוותיו.

 

כל קבלה, שיש בה רצון לקבל ערך לעצמו, מבלי לתת ערך הולם בתמורה - היא קבלה

כפייתית רעה, ונעשית בניגוד לרצונו של האחר, ובניגוד לרצונו של הבורא.

 

כדי לתקן חייבים תחילה לגבור על שורש הרע הזה – חייבים לגבור על הרצון לקבל

לעצמו בלבד, והדרך הטובה ביותר לעשות כן - היא על ידי הצמצום של אותו הרצון.

כאשר אדם צם מרצון ביום הכיפורים, ובוחר שלא לתת לגופו החומרי את תאוותיו, הוא

גובר בכך על היצר הרע שבליבו, מראה לקב"ה, כי הוא מסוגל להילחם בשורש הרע

שבו - לגבור על הכוח השלילי, שהסיט אותו לידי הקלקולים והעבירות שעשה.

 

בעצם עינוי הנפש וההתגברות על הגוף, מביע האדם גם חרטה על כל הרע שעשה

במהלך השנה, ובזכות זו מבקש, שלפנים משורת הדין, תתקבל סליחתו, ושלא ישלם

על מעשיו הרעים.

הצום הוא מעין "תשלום ראשון" על החשבון, שנותן האדם לבוראו, כדי לפרוע את

תביעת הדין, המרחפת מעליו.

 

אדם שיבחר שלא לצום ביום הכיפורים, יזלזל בקדושת היום, יאכל ישתה, וימשיך להידבק

בנפשו הבהמית - יישאר, להמשך חייו, בדרגה רוחנית בהמית נמוכה. נוסף על כך ימשיך

לסבול מיצריו ותאוותיו, אשר טורדים את מנוחתו, ואינם יודעים שובע לעולם, וחמור

מכל – יאפשר למידת הדין לבוא איתו חשבון על כל מעלליו.

 

 "מְעַט יִסּוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמְּקַבְּלָם הָאָדָם מִתּוֹךְ בְּחִירָתוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, שְׁקוּלִים

כְּנֶגֶד יִסּוּרִים רַבִּים לַנֶּפֶשׁ הַחוֹטֵאת לְאַחַר הִפָּרְדָהּ מֵהַגּוּף, לְפִי שֶׁאָז מִתְיַסֵּר לְלֹא בְּחִירָה"

 

אצל הקב"ה הכול פועל עפ"י עקרון של מידה כנגד מידה, ובהתאם לאופיו וגודל

הקלקול, כן יינתנו הייסורים לאדם, כדי לנקות ולזכך את נשמתו.

אולם כאשר האדם מרצונו החופשי מפעיל את עקרון ה"מידה כנגד מידה" – לוקח

על עצמו מעט ייסורים מרצון, צם ומענה את נפשו, וגובר ביום הכיפורים על רצונות

גופו – בכך פותח פתח לקב"ה להמתיק מעליו את מידת הדין, להעביר ממנו את הייסורים

שתוכננו עבורו, ולטהר אותו, כאילו ולא חטא מעולם.

 

 "הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא

וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר" (משנה - יומא-פרק ח - משנה ט)

יש לזכור כי עינוי הנפש ביום הכיפורים זו רק ההתחלה, ועל כן אם לאחר יום הכיפורים,

ישוב האדם לסורו, לא יתקן את דרכיו הפסולים, ולא ישוב אל דרך האמת – יצא מכך

שלא באמת כיוון את ליבו לתשובה, ועל כן לא תוכל להתקבל בשמים תשובתו.

 

התשובה והתיקון אינם אירוע חד שנתי, אלא הם עבודה יומית מאומצת, של שבירת

המידות הרעות שוב ושוב - התורה דורשת מן היהודי לעבוד באופן מתמיד על מידותיו,

ולהפוך את רצונו הבהמי, ממהות של לקבל לעצמו - למהות אחרת של: לקבל על מנת

לתת לאחרים (להשפיע).

 

מהות זו היא מנוגדת לטבעו החומרי של האדם, אך יש בכוחו לפתח אותה בעצמו

באמצעות עבודה רוחנית ואימון מתמיד. שבירה של התאוות הרעות שוב ושוב (כעס,

קנאה, רדיפת כבוד, זימה, גרגרנות, חמדנות ...), ותרגול של נתינה, באופן אוטומטי

טכני (גם ללא מחשבה או כוונה), יביאו לבסוף להרגלים חדשים באדם, ולנתינה אמיתית מרצון.

על ידי התקרבות לבורא בתפילה יומית, ומתן צדקה במנות יומיות קטנות, יכול כל אדם,

לאחר זמן לא רב, לבנות לעצמו טבע נפשי חדש, ולהגיע לידי יכולת ממשית של תיקון מידותיו.

 

 "וּלְעוֹלָם אֵין אָדָם מַעְנִי מִן הַצְּדָקָה, וְאֵין דָּבָר רָע וְלֹא הֶזֵּק נִגְלָל בִּשְׁבִיל הַצְּדָקָה" (רמב''ם

הל' מתנות עניים פ''י, ה''ב)

היופי שבנתינה אמיתית שאין בה לא צער ולא סבל, והיא נותנת לאדם מילוי של אושר,

ותחושת נדיבות ועשירות. התוצרים של הנתינה הם חום ואהבה, ובשעה שנותן מעצמו,

חש האדם במעין אור אלוקי, המציף אותו, ומחמם את ליבו.

 

 "הוא רחום ואתה תהא רחום, הוא גומל חסדים ואתה גומל חסדים" (רש"י, דברים פרק יא)

זוהי דבקות בקב"ה עצמו ומצב של השתוות עם תכונותיו – כי הבורא שהוא אדון הכל,

אין בו רצון לקבל לעצמו כלל, וכל מהותו היא להטיב לנבראים בנתינה אינסופית – וכאשר

האדם מצליח לגבור על יצרו ולדבוק בבוראו, אז הוא משיב את עצמו אל המקור, ממנו

ירדה נשמתו לעולם, וחש אלוקות בכול רגע בחייו.

 

לסיכום:

ביום הכיפורים אנו רוצים לתקן את כול הקלקולים שעשינו במהלך השנה החולפת,

שמקורם בתאוות גופנו החומרי. הצום ועינוי הנפש, הם הדרך לתקן, והאמצעי להראות

לקב"ה, כי יש בנו היכולת לגבור על הרע שבנו, ועל כן אנו גם ראויים למחילתו.

 

 ''וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה - מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה"

 "שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה ואלו הן - תפלה וצדקה ותשובה" (ירושלמי

      תענית - דף ח,ב):

 "וּתְשׁוּבָה" – מלשון שיבה אל הקב"ה ודבוקות במידותיו – עניין התשובה מושג ע"י ה"צום"

 "וּתְפִלָּה" – מלשון חיבור אל הקב"ה – עניין התפילה מושג ע"י הבעת רצוננו בתיקון

                               באמצעות ה"קול".

 "וּצְדָקָה" – מלשון צדק, בכך שאנו נותנים מכספנו לעניים אנו משתתפים עם הקב"ה

                 בעשיית הצדק בעולמו – עניין הצדקה מושג ע"י חלוקת "ממון".

 

ובנוסף יש לתקן גם – "עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד

                                 שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ". (יומא-פרק ח - משנה ט)

יש לזכור עניין חשוב זה! כי חלק מתיקון המידות, הוא לבלוע את האגו, וללכת ולפייס

את אלו שפגענו בהם, ואת אלו שהעלבנו אותם - בין במתכוון ובין שלא.

בכלל זה חייב כל בעל לבקש גם סליחה מאשתו, וכן אישה מבעלה, וכול אחד חייב

לפייס את אביו ואימו.

 

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם,

                                     אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

גמר חתימה טובה - לכל הקוראים הנאמנים, לכל בית ישראל, ושנזכה להתגלותו

של משיח צדקנו, לבניינו של בית המקדש השלישי במהרה בימנו, ולגאולה

  האמיתית והשלמה.

 

 


הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים
עבור לתוכן העמוד